סוגנות
הפרויקט "סוגנות" עוסק באופן הקונטינגנטי שבו חיה מסוימת הופכת לאובייקט אכיל, ואילו .אחרת לסובייקט של אהבה
מבחינה אונטולוגית, אין הבדל בין חיות מחמד לחיות מאכל או לחיות מעבדה. אבל תהליך התירבות – הן של חיות מחמד והן של חיות המאכל וחיות המעבדה, הוא זה שמעניק את זכות הקיום לאותם פריטים – לזנים שונים ולמינים שלמים – אשר נוצרו מלכתחילה עבור מטרות אלה.
באמצעות דיוקנאות של פעילים למען זכויות בעלי חיים, אשר מתנגדים לסוגנות, אני מעוניינת לבחון את ההפרדה המקובלת תחת זכוכית מגדלת ביקורתית. ההפרדה בין בעל חיים אחד לאחר, גם כאשר היא בעלת השלכות מוסריות או שיש בחלקה שיקולים רגשיים, היא הפרדה קונספטואלית.
להפרדה זו אופני הצדקה תרבותיים והיסטוריים מגוונים, שהינם חסרי בסיס לוגי ומשוללי
היגיון פנימי. העובדה, לכאורה, שישנם בעלי חיים המתאימים לצריכה או לאכילה אינה נובעת מצורך פיזיולוגי של בני האדם, אלא קשורה ברובה לתהליך התיעוש שחל בתעשיית המזון ולהשתלמות כלכלית. מבחינה היסטורית, בעלי החיים שמשמשים למאכל אדם כיום לא נאכלו על ידי רוב בני האדם עד לפני כחמש מאות שנה.